בפינת חצר חשופה לרחוב ראיתי חתול מצונף בגומת עפר. אפו נכרת, והוא גוסס מפצעו. נראה כאילו הדביקו לו פרוסת נקניק סלמי לפרצוף. ומעל לפצע הזוועתי העיניים החמודות-חמודות עפעפו חלושות. הפצע הלא ייאמן הזה גרם לחתול להיראות כמו תחפושת חתול, אדרת חתול מסביב לראש בשר. התקשרתי לעירייה להודיע למחלקה הווטרינרית על החתול הסובל. מאוחר יותר: הגומה ריקה. באו מהעירייה וחלצו את היציקה מתבנית המוות שלה. התייסרתי בתנועת מטוטלת בשאלה האם הקריאה לצוות המתת החסד העירוני היתה המעשה הנכון. קיצור הסבל מול קטיעה מבהילה של גסיסה שקטה. למחרת, כשכבר נחלצתי מהמחשבות על החתול, טלפון נוזף מהעירייה: הגיעו למקום, לא מצאו את החתול ולא השיגו אותי בטלפון. הסיפור יצא מהקבר.
Authorגנבת במעצר בית Archives
February 2012
Categories |