האם אפשר לעשות שינויים קלים בעבר מתוך צורכי ההווה בלי שאף אחד ישים לב? משהו דומה למעשה רמאות קטן שעשיתי לכלבה שלי בתקופת הילדות: קראתי לה בהתחלה "תותי". כשגדלתי קצת והשם הזה היה מתוק לי מדי, החלפתי אותו ל"טוסיק". אחר כך, כשהשם החדש נראה לי מרדני סתם, רציתי להחליף את שמה לטוטי, אבל כבר לא יצא. מכל מקום, הכלבה לא הבחינה בחילופי האותיות בתוך התבנית או-אי. למרות ההישג שבהשתלת טעם העכשיו בעבר, נראה שאין לשינויים האלה חשיבות ממשית להווה. המחיקה היא לא תמיד תיקון, אלא גם התרוקנות מהיש.
בפינת חצר חשופה לרחוב ראיתי חתול מצונף בגומת עפר. אפו נכרת, והוא גוסס מפצעו. נראה כאילו הדביקו לו פרוסת נקניק סלמי לפרצוף. ומעל לפצע הזוועתי העיניים החמודות-חמודות עפעפו חלושות. הפצע הלא ייאמן הזה גרם לחתול להיראות כמו תחפושת חתול, אדרת חתול מסביב לראש בשר. התקשרתי לעירייה להודיע למחלקה הווטרינרית על החתול הסובל. מאוחר יותר: הגומה ריקה. באו מהעירייה וחלצו את היציקה מתבנית המוות שלה. התייסרתי בתנועת מטוטלת בשאלה האם הקריאה לצוות המתת החסד העירוני היתה המעשה הנכון. קיצור הסבל מול קטיעה מבהילה של גסיסה שקטה. למחרת, כשכבר נחלצתי מהמחשבות על החתול, טלפון נוזף מהעירייה: הגיעו למקום, לא מצאו את החתול ולא השיגו אותי בטלפון. הסיפור יצא מהקבר.
אימא חנקה את שתי בנותיה. אחיה, ששהה בדירה בזמן הרצח, לא הושיע, משום שהיה ספון בחדרו ומשום שהוא לא מדבר עם אחותו זה כמה חודשים. האי דיבור הוא כמו חומר אפל, שהוא בעצם חיוור מאוד.
קארין, קחי אתך את כל מה שצריך. קארין, תאהבי ותרגישי קרובה. קארין, תחגגי את החורף. קארין, היי חברת מועדון.
|
Authorגנבת במעצר בית Archives
February 2012
Categories |